פרק ראשון: אני ואתה

אני ואתה 39 תשובתה השנייה של רחל, לעומת זאת, פסימית עד לדכא : מַחֲשִׁים — אַתָּה וַאֲנִי . מַמְתִּינִים — אֲנִי וְאַתָּה, בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי עֲלָטָה וּדְמָמָה בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי . לֹא אוֹשִׁיט אֶת יָדִי — הֲתָבִין ? לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת . אֶחֱשֶׁה וְאַמְתִּין — לְאוֹת . אֶחֱשֶׁה, אַמְתִּין . 3 בשיר 'אֲנִי וְאַתָּה' מבכה רחל את כישלון המפגש, את הפוטנציאל הלא ממומש של הזיקה בין אדם לאדם, או במקרה זה בין אישה לאיש . כל אחד ממתין לאות מרעהו, ליד שאינה מושטת . המשוררת משלימה עם המפלה ומצדיקה את הדין בדממה, במבוכה . בשיר אחר מותירה רחל את השאלה פתוחה : הַאֻמְנָם הַגּוֹרָל הוּא לְלֹא-נֶחָמָה וְהַכּוֹס תִּשָּׁתֶה עַד תֹּם ? 3 שם, עמ' ק"י ( 1929 ) . פרק ראשון 40 וְאָדָם לְאָדָם עַל פְּנֵי אֲדָמָה כְּכוֹכָב לְכוֹכָב בַּמָּרוֹם ? 4 שנים ספורות לפני שירה של רחל, 'אֲנִי וְאַתָּה', כתב בובר ספר בעל כותרת זהה, אני ואתה . בסגנונו קרוב הספר לשירה יותר מכול חיבור אחר של בובר . בספרו זה הביע בובר את אותה השאלה שרחל זעקה בשיריה : כיצד יפגוש אדם את זולתו ? כדי להשיב עליה נדרש בובר לשאלה ראשונ...  אל הספר