247 סגולתה הגדולה של תנועת הסטודנטים בשנות השישים, היא בכך שעזרה לנפץ את שביעות - הרצון - העצמית, ששרתה בחלק גדול מן החיים האינטלקטואליים האמריקניים ביחס לחברה האמריקנית ולתפקיד האוניברסיטאות בתוכה . ההתעניינות המחודשת בתיקון האוניברסיטה היא, במידה רבה, תוצאה של הפעילות הסטודנטיאלית . מרץ רב הושקע בבעיות ”שיקומה” של האוניברסיטה, החדרת יתר דמוקרטיה לתוכה, חלוקה מחדש של ”מוקדי הכוח” שבתוכה, הפחתת ההגבלות על החופש הסטודנטיאלי, וכן הפחתת תלותה של האוניברסיטה במוסדות - חוץ . חוששני, שבדרך זו ניתן להשיג מעט מאד הישגים בעלי ערך ממשי . שינויים פורמליים במבנה האוניברסיטה יכולים להשפיע אך מעט על מה שעושה סטודנט עם חייו שלו, או על יחסה של האוניברסיטה לחברה . כל עוד הרפורמה אינה חודרת לעניינים שבליבה של האוניברסיטה – תוכנן של תוכניות הלימודים, יחסי הגומלין בין סטודנט ומורה, אופי המחקר ובתחומים מסוימים הקשר שבין המעשה והתיאוריה – היא תישאר שטחית . אך ספק אם עניינים אלה יושפעו באורח משמעותי מסוגי התיקונים במבנה, הנדונים כיום באורח פעיל בקמפוסים רבים . דיון ב”תפקידה של האוניברסיטה,” שהינו מופשט ומנות...
אל הספר