פרק שישים: מזימותיה של גוּדְרוּן

167 פרק שישים : מזימותיה של גוּדְרוּן ובקרבות סוסים, ושלחה אותם לדרכם . באותו לילה נדדה שנתם של האחים . תוֹרְגִילְס הבחין בכך ושאל אותם מה מטריד את מנוחתם . הם סיפרו לו על השיחה שניהלו עם אימם, ואמרו לו שהם אינם יכולים לסבול עוד את צערם על מות אביהם ואת הלעג של אימם . ״אנחנו רוצים לנקום ! " אמר בּוֹלִי, "הגענו עכשיו לגיל בגרות, ואנשים יתחילו לנזוף בנו אם נשב בחיבוק ידיים ולא נעשה דבר . " למחרת היום שוחחו תוֹרְגִילְס וגוּדְרוּן . גוּדְרוּן פנתה אליו ואמרה : "נראה לי, תוֹרְגִילְס, שהבנים שלי כבר אינם יכולים לשבת בחיבוק ידיים וברצונם לנקום את רצח אביהם . חשבתי שתוֹרְלִיק ובּוֹלִי צעירים מכדי להסתבך במעשי רצח, וזו הסיבה העיקרית לכך שנקמתם התעכבה, אף שמן הראוי היה כי תצא אל הפועל הרבה לפני כן . " "אין טעם לדון איתי על כך . " אמר תוֹרְגִילְס, "כיוון שסירבת בתוקף להתחתן איתי . אבל אני עדיין באותה דעה כפי שהייתי אז כאשר דיברנו על העניין . אם אוכל להינשא לך, לא אהסס מלהרוג אחד או אפילו שניים מאלה שהיו מעורבים במותו של בּוֹלִי . " ״אני בטוחה שתוֹרְלִיק חושב שאין איש מתאים יותר ממך להנהיג אותו וא...  אל הספר