139 חוטב העצים היה ולא היה, טוב יותר מאלוהים לא היה . היה חוטב עצים אחד, אשר היה הולך מידי יום [ לחטוב ] עצים, ומביא מטען עצים על גבו, ומוכר אותם וקונה אוכל לכל המשפחה, זו הייתה עבודתו . חלפו השנים, וחוטב העצים נעשה זקן, וחש שעייף מאוד, לא יכול היה כבר לעשות עבודה זו . אמר לאשתו : אני כבר עייף ולא יכול ללכת לחטוב עצים ולפרנס אתכם . אלך לי לעיר אחרת לחפשׂ עבודה אחרת . . . ואתם [ בינתיים ] תפרנסו את עצמכם, את והילדים . את, עסקי בעבודת תפירה, או טוויית חוטים עבור הארמנים, ותטלי שכרך ותפרנסי את הילדים, עד אשר אמצא עבודה קלה . אמרה לו אשתו : לך לדרכך אישי ! אלוהים רחמן הוא, גם אני אעשׂה מה שיֵצא מתחת ידי [ כמיטב יכולתי ] . הבעל לקח צידה לדרך, ויצא מהעיר . הלך, הלך עד הערב . התרחק מהעיר, עמד ואמר לעצמו : [ כבר ] ערב, אשב לי כאן במערה הזאת עד מחר, מכיוון שהחשיך ואיני יודע באיזה כיוון ללכת, אולי אתעה בדרך ? ! נכנס אל תוך המערה וישב שם . אכל מאותה הצידה, ונשכב והניח את ראשו על גבי אבן אחת . לפתע שמע צעדים ומשהו שחור וגדול היה נע ומתקרב בכיוון המערה, מה ראה ? ! דובה נכנסה אל תוך המערה, וישבה . ל...
אל הספר