79 העורבים הבינו מה קרה לו, אך שמו לב שגופו עדיין לא התקרר לגמרי, על כן הציבו מישהו שישמור עליו . ברגע שהתעורר נודע להם מפיו מה קרה והם ערכו מיד מגבית למענו ושלחו אותו הביתה עם מעט כסף . כעבור שלוש שנים, כשהיה בדרכו לגשת לבחינה נוספת, עבר שוב באותו מקום ונכנס למקדש כדי להתפלל . הוא גם הביא אתו כמות מסוימת של מזון והזמין את העורבים לבוא ולאכול ממנו . אחר כך התפלל חרש בליבו, "אם ז'וּקִינְג נמצאת ביניכם, הניחו לה להישאר מאחור . " לאחר שהעורבים סיימו לאכול הם התעופפו כולם, ויוּ המשיך במסעו . הפעם הוא הצליח במבחן וקיבל דרגת ז'וּרֵן . בשובו משם ביקר שוב במקדשו של ווּ וָונְג והקריב כבשה לחגיגת העורב, ושוב התפלל כמו בפעם הקודמת . את הלילה הבא הוא בילה על שפת האגם . כשהודלקו הנרות, והוא התיישב תחתיו, נשמע פתאום קול משק של כנפי ציפורים, ולפניו ניצבה נערה יפה כבת עשרים . "האם אתה מרגיש בסדר מאז נפרדנו ? " שאלה אותו . יוּ קרא בהפתעה : "מי את ? " "אני ז'וּקִינְג . " אמרה לו, "האם שכחת אותי ? " יוּ שמח ושאל אותה מהיכן היא באה . "אני עכשיו אלה של נהר הָאן," ענתה הנערה, "ואני חוזרת לארץ מולדתי רק לעתי...
אל הספר