125 פרק חמישי היו גם חפצים אישיים כבדים למדי לשאתם בלבבותיהם ובראשיהם . עד מהרה אימצנו לנו את הילוכם של תושבי ההרים, הילוך שכדאי להסתגל אליו החל מהפסיעות הראשונות אם רוצים לצעוד זמן ממושך מבלי להתעייף . תוך כדי הליכה שיחזרתי בזיכרוני את המאורעות שהובילוני עד לכאן, החל ממאמרי בירחון המאובנים ופגישתי הראשונה עם סוגול . החמורים אולפו למרבה המזל שלא לצעוד מהר מדי . הם הזכירו לי את החמורים של ביגור, ואני שאבתי כוח מהתבוננות במשחק הגמיש של שריריהם שאף פעם לא התכווצו שלא לצורך . הרהרתי בארבעת הנושרים שהתנצלו על אי הצטרפותם אלינו . כמה רחוקים היו – ג'ולי בונס ואמיל ג'ורג' וציקוריה ואלפונס קמרד החביב עם שירי הלכת שלו ! היה זה עולם אחר . צחקתי לעצמי בהיזכרי באותם שירי לכת . כאילו בכלל שרים אנשי ההרים בזמן הליכה ! כן, הם שרים לעיתים, אחרי שעות רבות של טיפוס על גלי אבנים וכרי דשא, אך כל אחד שר לנפשו בשפתיים קפוצות . אני למשל, שר : 'טייק ! טייק ! טייק ! טייק ! טשי טשי טייק ! ' מישהו אחר שר : 'סטום ! די די סטום ! ' או דג'י . . . פוף ! דג'י . . . פוף ! זהו הסוג היחידי של 126 הר אנלוג שירי לכת המוכר ל...
אל הספר