180 סיפור עשרים ושניים – ארבעת האחים הברהמינים שהחזירו אריה לחיים נדבות, ולאחר ימים רבים הגיעו לבית סבם מצד אימם . סבא שלהם מת, אבל דודיהם מצד אימם סיפקו להם מחסה ומזון, והם התגוררו בביתם ועסקו בשינון הוֶדוֹת . אך כעבור זמן מה, בהיותם אביונים, החלו דודיהם לבוז להם, וחדלו לספק להם מזון, בגדים וכל יתר הצרכים . הם נפגעו עד מעמקי ליבם מהבוז הגלוי שהפגינו קרוביהם כלפיהם, והם דנו בכך בסתר בינם לבין עצמם, ואז אמר האח הבכור לכל יתר האחים : "ובכן, אחים, מה עלינו לעשות ? הגורל קובע הכל . איש אינו יכול לפעול כנגדו בעולם הזה בשום מקום ובשום זמן . דעו לכם כי היום, בעודני משוטט כשדעתי מוסחת מחמת מחשבותי, הגעתי לבית קברות, ושם ראיתי אדם שוכב מת על הארץ, וכל איבריו רפויים . וכשראיתי אותו קינאתי במצבו, ואמרתי לעצמי : 'אדם זה השוכב כך במנוחה הוא בר מזל מאחר ונפטר מצער העולם וסבלותיו . ' כזה היה ההרהור שחלף אז בראשי, על כן החלטתי באותו רגע להתאבד, ותליתי את עצמי באמצעות חבל שהידקתי לענף של עץ . הכרתי אבדה, אך נשימתי לא עזבה את גופי . ובעוד אני נמצא במצב הזה, נקרע החבל, ואני נפלתי על הקרקע . וכששבתי להכרת...
אל הספר