67 המלך והַשֵּׁד – סיפורי אהבה הודיים חסותו רץ לפניו נושא מקל . לאחר שהמלך עסק זמן מה בציד, הוא רכב בעקבותיו של חזיר בר זועם ועד מהרה העמיק לחדור לתוך היער . ושם, בלב אותו יער עד עצום, מקום בו היו השבילים מוסתרים על ידי מעטה עלים ועשב, איבד המלך את עקבותיו של החזיר . המלך היה מותש ולא הצליח למצוא את דרכו ביער העבות . בן חסותו היה היחידי שעלה בידו לעמוד בקצב דהירתו של המלך . בלי לחוס על כוחותיו, סובל מרעב ומצמא, הוא רץ בעקבותיו, אף שהמלך רכב על סוס מהיר כרוח . והמלך, בראותו את בן חסותו רץ בעקבותיו, אף שכמעט כשל כוחו, פנה אליו בחיבה ושאל אותו : "האם מוכרת לך הדרך שבה הגענו לכאן ? " בשומעו את שאלתו של המלך הצמיד משרתו את שתי ידיו כשהוא מביע בכך בקשה ותחינה ואמר : "אני מכיר את הדרך, אבל מוטב שאדוני ינוח קמעא, שכן החמה, המקשטת את מרכז הרקיע, כמו תכשיט זוהר בחגורתה של עלמה צעירה, בוערת כעת מלוא עוזה בקרניה היוקדות . " כששמע המלך את דבריו, השיב לו בנועם : "ראה אם כך אם ניתן למצוא כאן מים בקרבת מקום . " "זאת אעשה . " השיב לו הלה, והוא מיהר לטפס על עץ גבוה ומשם נגלה לעיניו נהר . הוא ירד מן העץ ...
אל הספר