אני בא בחמש בבוקר לשנייטין . התחנה, המרוחקת מהעיר, ריקה . יום שבת . אין יהודים ואין נוטעים . במשרד יושב טלגרפיסט ומתקתק במורם . אני שואל אותו : "ידוע לך משהו על רכבת מיוחדת שאמורה לבוא מרומניה ? " והוא עונה : "לא ידוע לי, אבל חכה, אולי אדע עוד מעט . " ובאמת, בשעה שמונה הוא קורא לי ואומר : "נוסעת רכבת מיוחדת, והיא תגיע הנה בעשר, אבל קיבלתי מברק שאתה צריך לדאוג לקטר ולקרונות . " אמנם הייתי "מומחה גדול" לרכבות, נסעתי הרבה, אבל לא הייתי קבלן של רכבות ! אולם לאדם צעיר יש ברגעים כאלה הברקות . ) עכשיו אני כבר לא צעיר, ואיני מאמין בעצמי בדברים שאני עומד לספר ! ( . נזכרתי שבלבוב ישנו פקיד בכיר בהנהלת הרכבות הארצית, מלצר שמו, והוא בעלה של חברת הפרלמנט הפולני, רוזיה פומרנץ מלצר . ) רוזיה פומרנץ הייתה האישה הראשונה שכתבה על תפקיד האישה בתנועה הציונית . היא נישאה למלצר, שהיה פקיד רכבות בכיר בזמן השלטון האוסטרי ונשאר במשרה זו גם בימי הפולנים ( . אני מציג את עצמי בפניו כאישיות מכובדת בשנייטין, ואומר לו : "אני מקבל טרנספורט של 320 איש שהוחזרו" ואני מספר לו בקיצור את סיפור העלייה וכישלונה "ומבקש את...
אל הספר