לקבוע . פה יש סכנה של כניעה למציאות, שאיו אנו חייבים להיכנע לה . ואני אומר זאת בצורה עדינה . לפי דעתי, במצב שאנו נמצאים בו היום, עם ההסתבכויות והקשיים ביו הקיבוצים לביו האזורים, בין האזורים לעיירות הפיתוח, בין המפלגות שיכולות לנצל את המצב, בין המערכות בתוך המפלגות של תנועת הפועלים במצב זה יש רק פתרון אחר אפשרי, וזה הנחתה מלמעלה . זה לא יפה ולא נאה ולא מתאים לתקופה שאנו חיים בה; אנחנו לא בעד צנטרליזם דמוקרטי, כפי שהיה מקובל במשטרים שאיו אנו אוהבים, אבל את הבעיה הזו ניתן לפתור בצורה אחת : שהתנועות יחליטו בצורה ברורה ויחייבו את היישובים שלהם . זה לא הדבר היחיד שהתנועה מחליטה ומחייבת את היישובים . יש עוד נושאים עקרוניים ומרכזיים . אני רוצה להגיד איר, לפי דעתי, אפשר לקיים מפעלים אזוריים . אפשר לקיימם בשתי צורות : מפעל אזורי קיבוצי, שמטרתו, כפי שהוגדרה עוד בעמק הירדן לפני כניסתי לתנועה, להקים מערכות כלכליות משותפות לקיבוצים באותן פעילויות ובאותן מערכות שכל קיבוץ אינו יכול לעשות לבדו . ולא אומר, שהקיבוץ בעצמו לא יכול לעשות זאת, אלא הקיבוץ לבדו . אני זוכר את הוויכוחים בשער הנגב סביב השאלה : ...
אל הספר