קונצפטואלית אני רואה בקיבוץ מערכת ווברתיתמדינית . תפיסת הקיבוץ כתרבות חברתית עצמאית . אינה אומרת בידודו של הקיבוץ מסביבתו אלא רק קובעת שכמו בכל מערכת, יש בתוכה היזון חוזר מתמיד בין מרכיבי המערכת השונים . כאשר משנים משהו במרכיבים היסודיים, יש לכך השפעה גם על יתר מרכיבי המערכת ועל האינטראקציה הפנימית . אמיר מראה לנו שאיאפשר לבודד את הקהילה הקיבוצית היחידה מהתנועה כולה, אפילו אין הדגש כאן האינטראקציה הסביבתית . הערותיו של משה כרם הן, לדעתי, משמעותיות ביותר . היכול קיבוץ, העולה היום על הקרקע, לעשות משהו בלי ליווי מסיבי של התנועה ? ואם יש שם גם קונפליקט חברתי נעדר פתרונות משביעי רצון, היסוד התנועתי מוחדר לקיבוץ ) n < VT\ynt אותו, אבל הצעיר כבר מיומו הראשון . אמנם לא blue piint2 כאלמנטים תפקודיים ומבניים הקיימים בקהילה הוותיקה ובהוויה התנועתית . התנועה קובעת מתי לעלות על הקרקע, נותנת את האמצעים והמדריכים וכוי . והסוציולוגיה חוקרת את הקיבוץ בלי התייחסות לתנועה בכך יש עיוות ברור, מן היסוד . מ ^ דה לקהילה עיוות אחר אני מוצא בדבריו של אמיר ואני תמה שנכשל בו חבר אפיקים דווקא הוא השימ...
אל הספר