לבסוף קיימת אחדות גמתודה המדעית והשיטות המשמשות את מדעי הטבע הן בבחינת דגם אידיאלי למדעי החברה . ב . הגישה האחרת היא אנטיתזה של קודמתה . היא תופסת "מדע" בתור תת תרבות, נחלק מן התרבות הכללית זו שמתקבלת כיצירה היסטורית של תקופה מסויימת . המדע מבטא, כמו סוגי תרבות אחרים ) דת, אמנות, אידיאולוגיה, התנהגות פוליטית, ערכים חברתיים וכדומה ( את היחס ) המשתנה ( בין האדם לבין סביבתו הפיסית, החברתית והתרבותית . יחס זה מבטא, בסופו של דבר, סיטוא ציה שבה קיים מתח בין הכרת הסיטואציה עצמה או ידיעתה, לבין הצרכים ) או האינטרסים ( של הפרט וחברתו . גישה זאת תופסת את המדע כתחום אחד בין שאר תחומי התרבות, אלא שתחום המדע נועד לאפשר שליטה מעשית על הטבע בכך שהוא הופך את העולם ל"מובן" יותר . גישה זו גורסת סוג של "הומניזם", במובן שהיה לו בתקופת הרנסנס, ר"ל : דאגה לטוטליות של הפעילות האנושית . לנו אין כוונה זהו ויכוח 11יאורטי שיש לו היסטוריה ארוכה ומימדים שונים . להכריע בו במסגרת מצומצמת זו . אולם בבואנו לדון בקשר בין הכלכלה לבין החברה בכלל ולקיבוץ בפרט, יש לזכור שאנו חיים בעידן של החברה התעשייתית המודרנית, ש...
אל הספר