יצחק טוכמן (גבעת-ברנר): על יחסי שליחים-מדריכים

המדריכים היו בעצמם בני נוער, ברובם לא מבוגרים בהרבה מהתנינים . הם אספו את החניכים ואת החניכות וליוו אותם בדרכים הקשות, בגניבת גבולות, עברו יחד את כל המיכשולים עד שהגיעו לקפריסין . הם ראו עצמם אחראים לילדים ונוצר ביגיהם קשר 1פשי . ואילו אנחנו, אי הבנתגו את התפקידים של המדריכים, אי הבנת הקשר, שהיה ממש קשר משפחתי, בין המדריך לחגיך, ראיית 1ו כמדריך אדם בעל תפיסה חינוכית שונה מטלגו, החשש מפגי השפעות שליליות והצורך בהכבות לעלייה ארצה, הביאו אותנו לעימות עם המדריכים, מתוך הנחה שהם גורם מפריע למגמות החינוכיות שלנו . . . במקום לחפש דרך לשלבם בפעילותנו ולנצל . ניסיונם, העמדנו אותם בצד, וזה פגע ביחסים ביני 1ו, שהיו יסוד לכל פעילות משותפת . עם זאת, 1דמר, לי שהצלחנו לקיים פעילות יפה בת 1ועת הנוער . קיימנו שיחות, קבלות שבת, מסיבות, פעולות ספורטיביות ושילבנו אותם בפעילות ה"הגנה" כל אלה עזרו לנו לשמור על ו­וחו של הנוער עד שהגיעה השעה המיוחלת, בה בפתחו שערי המחנה, ובחורף 1947 התרוקן מחגה ה 1וער ותושביו עלו ארצה . 46  אל הספר