אך עמדת המפלגה שעמדה על נכונות לפשרה טריטוריאלית והתייצבות בגבולות בני הגנה, היא המחייבת . מכאן ניתן לקבוע כי, בכל מה שנוגע למהלכי השלום, אחדות העבודה לא שימשה מכשול לתנועת העבודה או לקואליציה שבממשלה . ואני יכול לאמור את זה אפילו לגבי רפ"י . היה, כמובן, שוני באופן ההתבטאות של חברים שונים . נכון הדבר שדברי דיין היו בלתי צפויים ולא היה לו שום עיקרון . אף פעם, לדעתי, עמדותיו לא נשענו ע,1 עיקרון יציב . אבל גם רפ"י לא הייתה גורם משבש את עמדתה היסודית של הממשלה בדבר נכונות לשלום תור פשרה טריטוריאלית . דבר נוסף שאני רוצה לאמור : נכון שהיה, בייחוד באחדות העבודה, להט התיישבותי . הנימוק העיקרי, אם כי לא היחיד, לגבי המאמץ ההתיישבותי, באותה עת, היה ביטחוני . בענייו זה חלו שינויים ונתרחשו תמורות במרוצת השנים . אבל, אז על כל פנים, עוד היה מקובל עלינו שההתיישבות היא גורם בעל משקל רב בביטחון, והיא גם היום גורם כזה, אם כי פחות מאשר בעבר . ואני זוכר אפילו שאני עצמי אמרתי לאחר מלחמת ששת הימים, גם בממשלה ומאוחר יותר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאנחנו לא מרחיבים את ההתיישבות כדי לקבוע את גבולות הארץ א...
אל הספר