אורי ברנר - התגייסות הכשרות תנועות הנוער החלוציות לפלמ"ח

לא היה קל להחליט ובר זה, מפ 1י שכולם הבינו שאם הנוער לא יתגייס ולא יתן את תרומתו לפורמציות המגוייסות, זו תהיה שגיאה חינוכית . הגיוס התנהל בקושי רב, האפשרויות להתגייס לצבא הבריטי הלכו וגדלו אבל רוב הישוב לא נענה לצווי הגיוס ולמוסדות הישוב לא היה הכוח המוסרי או המעשי לאכפם . לא רצו להשתמש בסנקציות פיזיות ואלה מאנשי הצבא שהתחילו להשתמש בהן ננזפו קשות . והרי הנוער היה זה שנחשב למי שיפתור את השאלות העיקריות ומי שיוביל את הגיוס להבא, על כן הורד גיל הגיוס ל­ 18 . מי שלא יכול היה להשלים עם ההחלטה הזו או עם המגמה הזאת אפילו לפני שיצאה החלטה מפורשת, היו החבריה עצמם, כמעט בכל תנועות הנוער . הם לא יכלו להשלים שעליהם, בני ה­ ,18 לא חלה חובת גיוס בזמן המלחמה, וההכשרות התחילו להתפורר . ההנחה של חלק מהאנשים שעמדו בראש העניינים האלה במוסדות ההסתדרות ובמוסדות הישוב כולו היתה שבעית הגיוס של ההכשרות תיפתר על ידי מכמות . כל תנועה תתו מכסה לצבא, מכסה לפלמ"ח, אבל הניסיון לפתור את הבעיה בדרר זו עורר ויכוחים קשים בהכשרות : איזה אחוז צריר ללכת ? מי ומי ההולכים ? ההולכים חברים מרכזיים או לא ? מה דמות תהיה להכשרה...  אל הספר