אהוביה מלכין: עדות על תנועת המחנות העולים

יהודה, בסביבות ים המלח, הקיפו את ים המלח, טיילו בגליל, בגלעד, בעבד הירדן, בנגב, בתקופות שונות, בכל התקופות, טיולים בלי סוף, סיורים בלי סוף, כאחד המקורות של יניקה עצמית . זה היה אמצעי שכמעט הכל היה בו, מן הגישה הממשית הקונקרטית החומרנית ביותר עד לגישה הרוחנית ועד לזכרונות והיסטוריה וכל היתר . הזכרתי שני גורמים, האחד ­ התשובה העצמית שהיתה להגשמה . השני ­ החיפוש בנופי ארץ ישראל וההעזה כמכשיר או ככלי בחיי תנועת הנוער, בהווי תנועת הנוער . אני יושב פה עם אורי ברנר ואני יכול להזכיר לו כמה טיולים שהוא היה אחראי להם . היה טיול שסיימנו בסביבות הערבה בתחילת מאורעות 1936 וזרקו עלינו אבנים ולא ידענו מדוע ­ אחרי שבועיים בלי קשר עם ישוב יהודי, ללא עיתון, לפנות ערב כשהגענו לחיפה התברר לנו שפרצו מאורעות 1936 . כמובן שאפשר לספר סיפורים מסיפורים שונים . אני זוכר בבושה עצמית סיפור על חמישה שהלכו, קראנו לעצמנו "מטאטאי המדבר" והיינו 21 יום אורחים של שבט בדואי בסביבות מצדה, ועם חוסיין, שהיה אז מורה הדרו הבדואי של כל הטיולים של "המחנות העולים" ו"הנוער העובד", טיילנו וסיירנו בכל הסביבה ­ צפונה, דרומה ומערבה = ...  אל הספר