הפלגתי בה, "התקווה" היתה טובה יחסית . אלף חמש מאות איש דחוסים כמו סרדינים, וכשצריך להתהפך, אז כולם צריכים להסתובב כי אחרת אי אפשר לזוז, או אם יצאת ואתה צריך להיכנס אז עליך להזדחל כמו סרדין פנימה . שירותים בלתי אנושיים, אוכל מחולק איך שהוא, אבל השמחה, הרצון, . המודעות והמשמעת של כל אלה שנסעו, ובעיקר יחס הכבוד שרחשנו לשליחי ארץ ישראל ראויים לציון . בכל נקום בדרך ששארית הפליטה נתקלה בבחורים או בבחורות מן הארץ התעורר מייד יחס של אהבה, של דבקות, של רצון ללמוד להיות כמוהם . דבר זה הוא שהעניק להם את הסמכות והכוח אף על פי שהיו מעטים . היו ספינות שלא היו עליהן יותר משנים או שלושה אנשים מהארץ והם יכלו להשתלט על ציבור גדול, רבגוני, עם בעיות, ובתוכו ילדים, זקנים וחולים, להטיל מרות ולקבוע מה צריך לעשות . והאוניות האלה התחילו להגיע לקפריסין . כשאני הגעתי לקפריסין היו כבר המחנות, כמה אוניות הגיעו לפנינו . אבחנו הגענו בלילה שבו יצאו מעטים שקיבלו רשיונות לעלות לארץ, ואנחנו באנו במקומם לקיבוץ שלהם . קיבלנו את האוהלים והתחלנו להסתדר, אפשר להגיר שהיינו קיבוץ מאורגן, היו לנו הרבה בחורים טובים, חזקים, אז ה...
אל הספר