בחברת המעפילים שנוצרה בקפריסין ההשתייכות התנועתית היתה טוטאלית . בשולחן המוסדות הפנימיים של המפעילים, כשקיבלו אותר, שאלו על הזהות הפוליטית שלך . לא חשוב בן כמה היית . ואם זה היה ילד בן 8 שהיה שייר לקבוצה מאורגנת, הוא ידע לומר שלא ישכחו לרשום שהוא בפועלי ציון שמאל . להיות בלתי מוגדר פירושו היה להיות חריג . בתקופה הראשונה, זאת אומרת במשר שנה וחצי, עד בוא ההעפלה ההמונית מרומניה, בינואר ,1948 היתה זהות כמעט מוחלטת בין השתייכות לתנועה ובין חיים במסגרת מה שנקרא אז קיבוץ עלייה . מה שחייב כמובן חיי שיתוף ושוויון כמו בקיבוץ . בימים ההם היו למחנות קפריסין דימוי של ארץ הקיבוצים . לכן לא פלא כי המושג הנרדף למי אשר פרשו מחיי הקיבוץ, היה "בודדים", למרות שרבים מהבודדים היו דווקא בעלי משפחות ומבוגרים שמשום מה לא הסתדרו עם החיים הקולקטיביים בחיי קפריסין שדמו יותר לחיי קסרקטין . בעיני המתבונן מהצד,אפילו שליחים שהגיעו מקיבוצים בארץ, נראה היה המבנה התנועתי הטוטאלי הזה כמשהו גרוטסקי . בקפריסין גם הקשישים המעטים שהיו שם וגם התינוקות הרבים שנולדו במחנה היו חברי תנועה . ביומן רושם שליח, יהודי בן 70 שהגיע מרומ...
אל הספר