"אין מנוס, איו ברירה, לחימה" . זה לא בא בבת אחת, זה לקח חודשיים שלושה . ההתנגדות של תנועות הנוער, העמידה של תנועות הנוער מתכוונת למרד רק אם לא תהיה ברירה אחרת . כל עוד יש ברירה לא יהיה מרד . כשאין שום ברירה אחרת, יהיה מרד . וזה היה מטעמים רבים . מיעוט קטן שבתור מיעוט, כלומר תנועות הנוער שבתוך הקהילה, שבתור הגטו, תחת השלטון הנאצי, בתור אוכלוסיה עויינת, שאין להם גישה לנשק, שלא התכוננו לדבר הזה, שאין להם שמץ של ארגון לדבר הזה, שאין להם שום מסורת בענייו הזה, לא ימרדו אלא אם כן לא תהיה ברירה אחרת . אבל הראייה שאיו ברירה אחרת היא מיוחדת לנוער ולא רק לתנועות הנוער . לנוער; כי לא רק התנועות הציוניות ראו את הדבר הזה . גם הקומוניסטים היהודים, ולא הרבה אחריהם גם הנוער של ה"בונד" . המשותף לכולם הוא שהם היו אנשים צעירים מאד . המשותף הוא שיש חדירה לתור המציאות הזו ואמירה : רבותי, אין מנוס ! אף אחד לא יימלט ! מדובר כאן על מרכז פוליו, על דרום פוליו, על מערב פוליו על הארצות הבלטיות . לא על בילורוסיה, לא על אוקראינה כי שם הסיפור אחר . המהפר הזה בתנועות הוא מהפר בסיסי מאד . יש להבהיר עוד נקודה אחת : "...
אל הספר