היה לי ברור אם הוא מדבר על ירושלים של מעלה או על ירושלים של מטה, ובעצם לא היה מבחינתו כל הבדל . ירושלים של מטה היתה בשבילו ירושלים של מעלה . אחרי שיצאנו מן המערה עמד כל הכפר נשים, גברים, זקנים וטף, עם כל הפעקאלאך, מוכנים ומזומנים . כששאלנו "מה זה ? " אמר לנו החכם בפשטות : אנחנו הולכים איתכם לירושלים . זה היה בסוף ,1944 אולי תחילת 1945 . עדיין היתה מלחמה בעולם, עדיין הדרכים והימים היו חסומים, והיה לנו קשה מאוד להסביר שלא נוכל לקחתם לירושלים . הם לא נתנו לנו ללכת, אלא לאחר שנשבענו להם את השבועה שבה השביע יוסף את אחיו, כדי שיקחו את עצמותיו לירושלים : "פקוד נפקוד אתכם" . ובאמת, שש שנים אחרכך פקדנו אותם . אחד החניכים שלנו, משה ארנון מרגבים, הזכיר להם את השבועה והעלה אותם ארצה . חברים, שם בהרי האטלס ישבו מאות אלפי יהודים . היתה מצוקה, אבל העלית לא היתה עליית מצוקה . זו היתה שיבתציון . מבין שבעים אניות הצי של עלייה ב', לא תמצאו שמות כמו השמות שאנחנו נתנו לשתי האניות שהצליחו להגיע לחופי הארץ . האחת "יהודה הלוי" והשניה "שיבתציון" . אנחנו חיינו בעולם אחר, בעולם קסום . הרגשנו את עצמנו, א...
אל הספר