הכרנו מחתרות . הייתי שייר לאחת מהן "ההגנה", הפלמ"ח, אך הכל היה מרוכז על שטח קטן . הכרנו כל שביל בארץ . ופתאום נתקלתי בתנועה שפרשה את פעולותיה על פני יבשת שלמה . יום אחד הגעתי עם חבר לבית הכנסת היהודי בבודאפשט . אחד הרבנים נשא משא של יגון באזכרה לקדושי יהדות הונגריה, אך אני לא הבנתי מלה מכל מה שנאמר . חברים תירגמו לי, חברים הנמצאים גם באולם הזה . ורק משפט אחד,שהושמע בעברית הבנתי,והוא נחרת בי : "את אחי אני מבקש" . הפגישה עם החבורה היושבת כאן, עם האלפים שאיתם עבדנו, שגם את שמותיהם אני זוכר ופניהם עומדות לנגד עיני, היא אותה פגישה שראשיתה בעמק דותן "את אחי אני מבקש" . ישנן פגישות בחיי אדם שקובעות את גורלו, מעצבות את אישיותו, את חייו ואת השקפתו . זו היתר, אחת הפגישות שעיצבו אותי . פגישה שנייה התרחשה בליל ינואר קר ב"רוטשילד שפיטאל" . איני יודע מה היה מספר המיטות בבית חולים זה,ששימש את הקהילה היהודית בוינה בימים שלפני המבול . אבל, כאשר הגעתי לשם, היו בו אלפי אנשים, והם חיו בצפיפות שקשה לתאר, שאולי דמתה רק לצפיפות בספינות ההעפלה . הבית, שעמד בטבורה של עיר הרוסה,המחולקת לארבעה איזורי כיבוש, נ...
אל הספר