נקודה שניה היא עניין הקולקטיביות הרעיונית . בענייו זה נשפר הרבה מאד דיו בעבר ונרמה לי שהיום הרבה יותר קל לדבר על כר, ועל כן אקצר . העיון בהיסטוריה של שלוש התנועות מלמד ששלושתן הגיעו בדרכים שונות ובמועדים שונים לשותפות רעיונית . ההתפלספות הבלתי פוסקת על קולקטיביות רעיונית מלכתחילה או בדיעבד, לדעתי מחטיאה את המטרה, משום ששותפות קיבוצית מעולם לא היתה רק שותפות משקית התיישבותית, כפי שניסה לתאר אותה ברל, אלא תמיד היתה שותפות של רעיון . אולי השומר הצעיר חטא בזה שהיה הראשון שאמר שהוא מדבר בפרוזה . אחרים לא רצו לומר שהם מדברים בפרוזה אך הם עשו זאת . הקיבוץ המאוחד היה מיוסד מתחילתו על שותפות רעיונית, או לפחות על שאיפה לשותפות רעיונית, השאיפה הזו לא התגשמה במלואה אף פעם, אבל היתה קיימת והנחתה את הנהגת הקיבוץ המאוחד מתחילתו . ואילו בחבר הקבוצות, מגמה זו התגלתה במלואה רק לאחר האיחוד עם גורדוניה ומאז המשיכה להתקיים . אחרי ההקדמה הזאת אעבור לפרק קשה יותר, שנקרא השומר הצעיר . אתחיל באנקדוטה . דן מרגלית ראיין אותי לתכניתו "ערב חדש" בטלוויזיה, ושאלתו הראשונה היתה "נו, מה אתה אומר ? במה נכשל השומר ה...
אל הספר