באשר למקרו, השאלה היא מה יקרה אם מסתכלים עשרים שנה קדימה . נניח שבעזרת השם נצליח בתכניות כלכליות, ואינשאללה נצליח להעביר מאתיים אלף עובדים מהשרותים למגזר העסקי . אז נקים כמה קואופרטיבים של עשרים אנשים, או חמישים או אפילו מאה, ויהיו בהם כולם אולי אלף אנשים . אבל מה יהיה על עוד מאה ותשעים ותשעה אלף אחרים, שמישהו צריף לקלוט אותם ? מי יקלוט אותם ? האם זאת תהיה חברת העובדים, במשק של "כור" המתפתח, או שיהיה זה המשק הפרטי ? אם לא נדאג לצד זה של הבעיה, כיאז האחוז של חברת העובדים במשק ילר ויקטן . ומה שיכול לקלוט אותם אינו הקיבוץ ולא הקואופרציה, אלא הרשת האדמיניסטרטיבית . ובאשר לאנשים עצמם, השאלה היא, מה הם באמת מחפשים במסגרת כזו . אני רוצה לתת דוגמה דווקא ממשק שנחשב שיתופי במיוחד, המשק בארצות כמו רומניה ויוגוסלוויה . יש לי עובדים מרומניה ורוסיה והנה דווקא אצלם יש פחד 1ורא מהשיתוף . בהתחלה כלל לא הבנתי מה קורה אצלם . חשבתי אפילו, שנוכל להיעזר בהם . ואז הם הסבירו לי : ראה, אצלנו כל הזמן דיברו ודיברו, אבל כל ההחלטות היו הצגה סתם, כולם משחקים את ההצגה, מלמטה ער למעלה, ואיו לזה כל ערך . מה שאני רו...
אל הספר