אני רואה גם עוד דברים בתוקף תפקידי כראש מועצה . יש שבעה קיבוצים במועצה . וגם הקיבוצים האלה הם מודל המחפש את דרכו לתעשיה . אכן, לנו יש מאה דונם, ואילו להם יש 600 דונם . אבל גם שם אין 4,000 דונם, ולא תהיה שם כותנה . זאת אומרת, שמיטב המאמץ המשקי יהיה תעשייתי . ונדמה לי שגם אצלם ההתמודדות היא אנאכרוניסטית למדי . המאמצים הם אדירים ואינני מזלזל לא בהם ולא בליווי שניתן . אבל הכלים הם לפי ראיה של לפני עשרים שנה . אני רואה מה שנעשה בתעשיה . עד כמה שידוע לי, בלותם יש שוב מפעל פלסטיקה ובמורך יש עוד מפעל פלסטיקה . יכול להיות שזה חשוב או הכרחי בשלב זה . אבל מטריד אותי, שכנראה, אין חושבים מעבר לשלב הזה . אני אומר על המשק שלי, שזו היתה יכולה להיות חצי הצלה, אילו משק ותיק היה מאמץ אותנו, כמו שאימצו את לותם או את מורן . היה לנו הרבה הרבה יותר קל, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת גיבושם של דפוסי חיים . אבל נדמה לי, שהגיע הזמן למחשבה בכמה צעדים קדימה . מה יקרה הלאה . אין זה סוג ההתמודדות עם פיתוח תעשיה במשקים ובהתיישבות שיתופית, כפי שהיה צריו להיות . קריאה אילו קבוצת המייסדים של לוטם, או יהב, או כישור, היתה כ...
אל הספר