סֶר גֵּוִוין והאביר הירוק

65 סֶר גֵּוִוין והאביר הירוק בעליצות ושמחה, האזינו ללהקת זמרים ונגנים והיטיבו לבם במעדנים עד אשר הגיעה השעה להיפרד ולעלות על משכבם . גֵּוִוין נפרד בחמימות מאדון הטירה והודה לו על הכנסת האורחים שנהג בו : "מי ייתן ומלך מלכי המלכים יעניק לך את הכבוד הראוי לך כשם שאני עצמי מעניק לך כבוד כאחד ממשרתיך . כידוע לך עלי לצאת לדרך עם שחר בחברת מורה הדרך שהבטחת לי, אל הקפלה הירוקה, שם אתמודד עם הגורל הצפוי לי בראש השנה החדשה . " "באמונה," השיב לו מארחו, "ברצון אקיים את כל אשר הבטחתי . " והוא ציווה על אחד ממשרתיו להורות לו את הדרך בין הגבעות כך שלא יאלץ לחצות את הנחל ויגיע ליעדו בדרך הקצרה ביותר . גֵּוִוין הודה לו שוב על החסד אשר גמל עמו ואז נפרד מן הגבירות, נשק להן בנימוס והודה להן על שהותו במחיצתן . הן, בתורן נאנחו והפקידו אותו בידיו של המושיע . לא קל היה להן ולכל אנשי החצר להיפרד מן האביר האדיב . לבסוף האירו את דרכו בלפידים והובילוהו לחדר משכבו . לא אוכל להגיד ששנתו ערבה עליו, כיוון שטרוד היה במחשבות על המצפה לו בבוקר המחרת . אם תקשיבו בסבלנות לסיפורי, תזכו לשמוע מה אירע לו בהמשך . חלק רביעי השנ...  אל הספר