מכורים, קופים וחמורים

ה ל ה ק ה ה י ח י ד ה ש ח ש ו ב ה 177 הזדמנויות, כף ידה בכף ידי . אבל יובל השרירי משיג אותי . וכל הרוק בפה מתייבש, ומה שכבר השיטו החלומות, נובל ומת . "שוב היובל הזה ? " שאלה איילה . הרשיתי לשפתיים שלי להיפתח ולהימתח לאחור, משהו שעשיתי לעתים נדירות, בעיקר כשאיילה התעניינה בי . "תגיד, אתה מסתכל בראי מדי פעם ? למה שהגר תרצה ? . . . " ולאחר שלקחה אוויר הוסיפה, "ושהמוזיקה הזאת תסתום כבר" . בהיתי באיילה . במבט שלה : אין לך מה שיש ליובל . אתה גבוה מדי, רזה מדי, הידיים והרגליים שלך דקיקות מדי, והשיער שלך לא מסתדר לבלורית . יובל והגר עברו מולי, אחוזים זה בזה, לחייהם סמוקות, המוזיקה מקפיצה אותם לריחוף שמותיר אותי ממוסמר . בריקודים של ימי שישי הרשיתי לעצמי לחשוב על הגר — רק לחשוב עליה, בניגוד ללחשוב על לא לחשוב עליה, שזה מה שעשיתי בשאר ימות השבוע . "יאללה אתה בא ? " לחצה איילה את כפות הידיים אל האוזניים וניערה את הראש, "לא עומדת בחרא הזה" . הבטתי בה והיו לי כמה תובנות : 1 ) היא החברה היחידה שאני יכול להרשות לעצמי ; 2 ) היא לא תיתן לי ונמשיך להתמזמז בבגדים לנצח חתולי כשברקע הצ'רצ'ילים ; 3 ) מחר אצ...  אל הספר