ר ו ע י ח ס ן 168 בשנה האחרונה יצא לי לסגור כמה קצוות פתוחים עם הוריי, בעקבות כמה פרויקטים שנטלתי בהם חלק . אחד מהם היה פרויקט של המגזין האינטרנטי "קפה גיברלטר", שבו התבקשתי לראיין את אחד מהוריי ולשאול אותו על התחנות המוזיקליות של חייו . זה התחיל בשיחת טלפון עם אמי, שיחה שהסתיימה למען האמת די מהר, כי התחנות המוזיקליות בחייה הסתכמו בהקשבה לרדיו ובאהבה בלתי מתפשרת ליהודה פוליקר . היא חשבה שהוא היה חתיך הורס כשהיה צעיר . זה לא הפתיע אותי, אבא שלי הוא זה שהביא מוזיקה הביתה, והשיחה איתו כבר הייתה ממש כמו נסיעה בזמן בשבילי . הוא סיפר לי שבנעוריו, כשהוא וחבריו שמעו יום אחד שאריס סאן מופיע במכמורת, הם תפסו טרמפים מגבעת אולגה והתפלחו להופעה, ואיך עד היום הוא זוכר את האדרנלין שחש מהחשש להיתפס יותר מאשר את ההופעה עצמה . ואחרי הצבא, כשהכיר את אמי, הוא הגשים חלום, והלך יחד איתה להופעה של אריק לביא, אבל הפעם כבר היה לו כסף לשלם על הכרטיסים . עד היום לא קיבלתי ממנו תשובה קונקרטית לשאלה, למה אריק לביא ובאיזו נקודה בדיוק הוא תפס אותו, כי באותה שיחה, וכמעט באותה נשימה, הוא סיפר לי כמה לא התחבר לכל "הארי...
אל הספר