ה ל ה ק ה ה י ח י ד ה ש ח ש ו ב ה 153 פינת דרך פתח תקווה . מסלול קבוע, פעם בשבוע, מרחוב נהרדעא 10 ועד לגדנ"ע אוויר שבקפלן פינת אותה דרך פתח תקווה . אני לא יודע למה התחלתי לשיר דווקא שם, אבל את השורות שבאות אחרי הייתי לוחש לעצמי בזעם כבוש של מתבגר כשהאגרופים שלי קפוצים ואני מנסה לא להניף את הידיים באמצע הרחוב כמו רוג'ר כשהוא מלהטט במיקרופון, או כמו פיט — אלוהים בכבודו ובעצמו — שעשה את תנועת טחנת הרוח המפורסמת שלו עם הגיטרה, כמו שעשה אז בוודסטוק, העדות היחידה שהייתה לנו בעידן טרום הכול . ראינו את זה בקולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף, כשהלכנו לשם כמה ילדים מהכיתה כדי לראות איך רוקנרול נראה, ותנועת היד של פיט טאונסנד הייתה עבורנו המשמעות האמיתית של העולם הקסום והפתייני הזה . חיינו לא השתנו כלל — זה היה רחוק, מפחיד ובלתי נתפס . אבל עמוק בפנים ידעתי : הרגע שבו הונפה היד היה הרגע שבו הפכה המוזיקה מסתם צלילים לאוקיינוס של רגשות מלאי עוצמה ואנרגיה . זה היה הרוק הטהור בהתגלמותו, והוא הותך כמו פלדה לוהטת וחושל ברגע שהיד נחתה על המיתרים . הסיבוב הושלם והחרב ננעצה בלב המבולבל של בן עשרה בהתגבשות . הייתי צ...
אל הספר