חמוד כמו דוב פנדה, עצוב כמו דמעה

ה ל ה ק ה ה י ח י ד ה ש ח ש ו ב ה 125 ב- 1998 שודר בטלוויזיה פרק מצחיק בטירוף של סדרת האנימציה "סאות' פארק", שבו רוברט סמית מציל את העולם מפני ברברה סטרייסנד . כשקייל הכריז באותו פרק, Disintegration is the best album ever ! , הרגשתי תחושת ניצחון עצומה . אה הא — אמרתי לכם ! אני לא הייתי צריכה את "סאות' פארק" בשביל לדעת ש- ! Disintegration is the best album ever . יכולתי להגיד לכם את זה מהתחלה ! ואולי גם אמרתי את זה לרפא ( כדי לא לעשות לו פדיחות שיניתי את שמו במקצת ) כשעבדתי עליו בטלפון . רפא היה אחד החתיכים הבכירים של שכבת י"א, והיחיד שלא היה בלונדיני גולש וצפוני אלא טיפוס אלטרנטיבי, שהולך לפינגווין, לובש בגדים שחורים ושומע מוזיקה טובה . בניגוד להרבה בנות אחרות בבית הספר, אני לא הייתי מאוהבת ברפא . באופן כללי ידעתי לא לקפוץ מעל לפופיק ולא להתאהב בחתיכים שממילא לא היה לי שום סיכוי איתם ( במקום זה התאהבתי עד כלות בילד הכי קוּל בשכבה, מתוך מחשבה שהעובדה שהוא שמנמן תשחק לטובתי, אבל גם הוא לא רצה אותי, אז בדיעבד חבל שבזבזתי את האהבה הנכזבת הגדולה שלי עליו ולא על מישהו חתיך יותר ) . ומשום שלא...  אל הספר
אפיק