י ש י א ד ר 72 מוזיקה ותקליטים . כמו מלפפון ים, יצור שלפחות מנקודת מבטי נראה כמו משהו שרוב הזמן אוכל ורק מדי פעם חולפת בו מחשבה על רבייה, גם אותי עניינו רק שלושה דברים : תקליטים, מוזיקה חדשה ותקליטים . בגיל חמש עשרה עבדתי בדוכן הקפה של הלובי בתאטרון ירושלים . כשהייתי ילד כמעט גדלתי שם, כי אבא שלי היה צ'לן, ועבד שם, והייתי בא איתו לחזרות של התזמורת הסימפונית של רשות השידור . התאכזבתי לגלות שבמקום הזה, שתמיד היה בעיניי שיא הפאר והקסם, עומד דוכן קפה מעופש שבהפסקות מוכר קפה מעופש לקהל . כל ההכנסות מהעבודה היו קודש לרכישת תקליטים . הכסף הועבר במלואו לחנויות Z מיוזיק, פיצי ופיקדלי . לקפה הבאתי את הרדיו-טייפ הקטן של אחותי הגדולה . העבודה הייתה בשעות הערב, והיא התנגשה עם "מוזיקה היום" ועם "רוק פלוס" של קוטנר בגלי צה"ל ועם "קצת אחרת" המיוחדת ברשת ג' . תכניות הרדיו האלה היו עמוד התווך של חיי — צינור החמצן שלי — והייתי מאזין להן ומקליט שירים ששודרו בהן באופן קבוע . באחת המשמרות בקפה, ביום שלישי ( "רוק פלוס" ) , בעודי מצמיד את האוזן לרדיו כדי לשמוע מה היה הקטע שקוטנר בדיוק השמיע, נפלתי על המשפט : ...
אל הספר