א ס ף ג ב ר ו ן 40 מסוים להזדקן מספיק כדי להגיע לתפקידי מפתח בתקשורת, ולסבול מספיק בחייהם הבוגרים, והם ייזכרו בערגה נוסטלגית בנעוריהם, והטרנד התקשורתי יֵצא לדרכו, ויחלחל לאטו, עד שיהפוך לאמת תרבותית . תשאלו את רון מיברג, עד היום הוא בטוח שהרוק האמריקאי של תחילת שנות השבעים היה טוב . אני מבקש להצטרף לטרנד, אף על פי שבעצם, כמו שתראו מיד, לא התביישתי לקחת בו חלק עוד טרם לידתו . גם אני הייתי בן שלוש עשרה פעם . ובקיץ 1982 נסעתי לאנגליה לבדי, אל הדודה והדוד, מתנת בר מצווה מההורים . ודוד שלי פופ ( שם חיבה שהגיע מבוב, אף על פי שדוד שלי בכלל נולד כישראל ) קנה לי ווקמן של חברה יפנית ששמה קסוגה, שמעולם לא שמעתי עליה, לא בשלוש עשרה שנותיי הראשונות ולא בשלושים ומשהו השנים שבאו לאחר מכן, אבל שתדעו, הווקמן הזה היה אגדה . לדוד שלי פופ הייתה שיטה, ונדמה לי שהוא מקפיד עליה עד עצם היום הזה : כשהוא קונה דברים הוא קונה תמיד את הכי יקר . הוא מאמין שאם משהו הוא הכי יקר מסוגו, זה כנראה אומר שהוא הכי טוב . ואני חושד שבמקרה הזה — אף על פי שלא שמעתי את השם קסוגה לא לפני קיץ 1982 ולא אחריו, ואני נמנע מלחפש בגוגל,...
אל הספר