ניר אביאלי 182 דעות . אבי ( בן 45 , קיבוץ משמר ) אמר : "ידעתי שזו תחילת הסוף . כולם אמרו 'זה רק ארוחת ערב', אבל אני הכי אהבתי את ארוחות הערב . בארוחת בוקר ובארוחת צהריים הייתי לחוץ לחזור לעבודה, אבל בארוחת הערב היית פוגש חברים, משוחח, נהנה . מאז שהתחלנו לאכול ארוחות ערב בבית . . . אין יותר 'אנחנו'" . בדרך מקרה לקחתי חלק בארוחת הבוקר האחרונה שהוגשה בקיבוץ דגן . האווירה הייתה כבדה, כאילו ליווינו חבר קיבוץ ותיק בדרכו האחרונה . רק מעט חברים מבוגרים באו והייתה תחושה חזקה שזה אכן "סופו של עידן" . משהתברר בדגן ובמשמר שחברי הקיבוץ אינם מסוגלים להפעיל בהצלחה את חדר האוכל, נמסר התפקיד בקבלנות משנה למסעידים מקצועיים שאינם תושבי המקום . בשני הקיבוצים האוכל השתפר והתגוון בעקבות השינוי, אך הייתה גם עלייה במחירים והיא עוררה תרעומת עזה, מפני שחברים רבים היו חסרי ניסיון בניהול תקציביהם ולא ידעו כיצד להתמודד עם מחירים לא יציבים . זאב ( בן 70 פלוס, קיבוץ משמר ) העיר : "אני מעדיף לאכול תפריט קבוע במסעדה מלאכול בחדר האוכל, שבו המחירים עולים כל יום . אנחנו מתבדחים על כך שבהתאם למה שהבטיחו אכן יש בחדר הא...
אל הספר