441׀ ר ו ח מ ש ו ח ר ר ת היחיד שמרבית האנשים יודעים בוודאות על הארה זה שהם לא שם . אך עם ההבנה שמחשבות, רגשות ואובייקטים חושיים פשוט חולפים מול המודעות שלכם, מתחיל להיות הגיוני לשאול האם תחושת המודעות שלכם חייבת להיות מוגבלת רק לחוויה הזו . מה היה קורה אם המודעות היתה מסירה את ההתמקדות שלה ממערכת המחשבות האישיות שלכם, מערכת הרגשות האישיים שלכם, ומהקלט החושי המוגבל שלכם ? האם הייתם הופכים לחופשיים מהכבלים של העצמי הכוזב וחופשיים לחקור מעבר לו ? ואיך בדיוק הפכה המודעות לקשורה אל העצמי הכוזב מלכתחילה ? הבעיה עם עצם הניסיון לבחון את השאלות הללו היא שהן דורשות דיון על מה שקיים מעבר למגבלות המיינד . כמובן שקשה לנהל את הדיון הזה מתוך המבנה השכלי שאנחנו כל כך רגילים להשתמש בו . לכן נתחיל לחקור את המצב של להיות משוחררים מהעצמי הכוזב בעזרת אלגוריה . כמו אפלטון, שהשתמש בדיאלוגים כדי לספר את "משל המערה" בשנת 360 לפני הספירה, גם אנחנו נספר סיפור קצר כמשל על בית מיוחד מאוד . דמיינו שאתם מוצאים את עצמכם עומדים באמצע שדה רחב-ידיים שבו השמש תמיד זורחת . זה מקום יפהפה של שפע אור ומרחבים אדירים . והמקום ...
אל הספר