881׀ דן מירון הם המעסיקים אותו . אותנו מעניין דווקא הסיפור, 1 אבל גם בסיפור שהוא הלבוש יש גילוי וכיסוי, הלבוש, פרטים ועיקר, חופש ושיטה . השיטה מסתמנת במרקם המוטיבים שאחריו כבר עקבנו במידה מסוימת, ועוד יותר מכך בחומרים שמהם בנויים תאי היסוד של הסיפר : זמן, מקום ומקומו של האדם בתוכם . מושגי המקום והזמן כפי שהם משמשים בתשתיות האפלוליות של סיפורי ר' נחמן נמצאים כמובן בכל אתר שבו יוצר המספר "כרונוטופ" סיפורי, היינו מערכת יחסים וזיקות בין ממדי הזמן והמקום בעיצוב סיטואציה סיפורית . מיכאיל באכטין הוא שלימדנו להתבונן במצבים סיפוריים באמצעות בירור היחסים שבין שני מרכיבי הכרונוטופ . אולם קיים בסיפור רובד שבו מושגי הזמן והמקום, עוד קודם שהם משתזרים זה בזה ברצף סיפורי קונקרטי, רוחשים בעומק מטפיזי ומשתתפים 1 בספר הזוהר נקבע באורח חד-משמעי כי מי שמתעניין בסיפור, שהוא הלבוש, הינו "טיפש", שכן עיקר הדברים הם הגוף הנסתר תחת הלבוש והנשמה שבתוכו . הדברים נאמרים פעמים אחדות, והנה דוגמה אחת : "צא וראה : יש לבוש הנראה לכל, והטיפשים, כשרואים אדם בלבוש הנראה להם יפה אינם מסתכלים יותר . [ אבל ] חשיבות הלבוש היא ...
אל הספר