156 | יצחק נבו המחבר מצפה ( " אָמַרְתִּי בְּלִבִּי " ) שאלוהים ישפוט את הצדיק והרשע, כל אחד כגמולו . צמד הפסוקים לעיל הוא דוגמה קלסית לצורה שבה מפרשים פרשנים שונים את קהלת — בעולמנו יש חוסר צדק ועיוות דין . אך אלוהים ישפוט את הצדיק והרשע בבוא יומם . אבל . . . וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַוְאֵין לָהֶם מְנַחֵם ( ד, א ) . עושק הוא מהחטאים החמורים ביותר בין אדם לחברו . בעלי הכוח והשררה מנצלים ומקפחים את החלשים . אלה עומדים חסרי אונים מולם ונראה כי זוהי הנורמה . חמור מכך — " וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם " — החברה אדישה כלפיהם ואמירה מתריסה כלפי אלוהים על שאינו בא לעזרתם . אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁצַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹוְיֵשׁרָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ ( ז, טו ) . המחבר אינו מרפה ואינו נותן לנו להשלות את עצמנו ש"יהיה טוב" . עובדת החיים היא שהצדיק אובד וכלה על אף צדיקותו ואילו הרשע ממשיך ומשגשג עוד ועוד . אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹ...
אל הספר