מסכת כלאים 294 פ ר ק ת ש י ע י רבים ממפרשי המשנה פירשו כי כוונת המשנה ללמדנו שאין כלאיים מן התורה אלא בשעה שכל בגד שהוא שוע, טווי ואריג כאחד מצמר ופשתים 32 , ואחרים 33 מפרשים שכל אחד בפני עצמו שהוא שוע או טווי או אריג ומעורבבים בו חוטים של צמר עשויים כהלכה עם חוטי פשתן העשויים אף הם או שוע או טווי או אריג הרי הוא כלאיים . 34 בן אלעזר אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו – רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון אף הוא מקבל את הדרשה של הנוטריקון, אלא שדורש את סוף המילה לא כצורה של עיבוד או אריגת החוט אלא כתיאור המעשה הרע שעושה האדם בשעה שלובש כלאיים . הלובש כלאיים עושה מעשה נלוז, מעשה מעוות, כביטוי החוזר פעמים מספר במקרא, כגון "ותבטחו בעשק ונלוז" ( ישעיהו ל יב ) ופסוקים כיוצא בו . אף הפועל "מליז" מצוי במקרא במשמעות לנטות, לסור : "דרכיה דרכי נעם . . . בני אל ילֻזו מעיניך" ( משלי ג יז - כא ) . ההלכה שבמשנתנו ודרשתו של רבי שמעון בן אלעזר סדורות אף בספרא ( קדושים, פרק ד הי"ח, פט ע"ב ) . 32 רב האי, רבנו חננאל, רי"ף ורש"י ליבמות ה ע"ב, רמב"ן, רמב"ם ואחרים . 33 רבנו תם ליבמות שם ד"ה עד שיהו, הר"ש ואחרים ....
אל הספר