מסכת כלאים 271 מ ש נ ה ו ממין אחד עם בהמה ממין אחר ו"הוה ליה למיתני שור הבר עם השור אינם כלאים" ( משנה ראשונה ) . אף מסוגיית הירושלמי משתמע שהם לא פירשו את המחלוקת לעניין כלאיים . התלמוד הירושלמי ( לא ע"ג ) מסביר כי לדעת חכמים שור הבר היה מבוית וברח לשם ולדעת רבי יוסה עיקרו משם ( מהבר ) , ומסיקים כי הברייתא ששונה ששור עם שור הבר אינם כלאיים 32 היא לא כרבי יוסה . את הדיון על הכלאיים הם מסיקים מתוך ההסבר שהם נתנו למחלוקת של חכמים ורבי יוסי במשנה, אך המשנה עצמה אינה דנה בכלאיים . המחלוקת חושפת את שיטתם של חכמים בסיסטמטיקה של חיות . כיום האבחנה למשפחות ומינים היא לפי תכונות גנטיות, ואילו חכמים מדגישים את הדמיון התפקודי . המחלוקת היא תרבותית, האם שור בר נחשב לבהמה של משק הבית או לחיית בר . לא התכונות קובעות את ההגדרה אלא מידת השימוש בו, המעידה כביכול על "טבעו" . בברייתא מקבילה מנוסחים כל דיני שור הבר : "חמשה דברים נאמרו בשור הבר . אסור משום אותו ואת בנו, וחלבו אסור, וקרב לגבי המזבח, וחייב במתנות, וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים, אבל לא לבשר תאוה . והרי הוא כבהמה לכל דבר . רבי יוסי אומר זהו תאו ...
אל הספר