מסכת כלאים 243 מ ש נ ה ד דבר שאינו שלו" ( פ"ג הי"ג ) , שהרי העוללות שייכות לעניים 16 , ולעניין הקדשת שדה אמור במשנת ערכין ש"אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו" ( פ"ז מ"ה ) , וכיוצא באלו רבים . בסוגיה בתלמוד הירושלמי העוסקת בפועל שקיים ירקות שדה בכרם ( לעיל פ"ה ה"ו, ל ע"א ) מסיקה הסוגיה : "אף על גב דרבי שמעון אמר אין אדם מקד ( י ) ש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא שאסור לו" . קרוב להניח כי אף בסוגייתנו בעניין המסכך את גפנו על פני תבואתו של חברו אף על פי שאינו מקדש יהא הדבר אסור לו, ואמנם אף הסוגיה למשנתנו מסיקה : "אבל המסכך את גפנו שלחבירו על גבי תבואתו כל עמא מודיי שהאוסר נאסר" ( לא ע"א ) . "מקדש" כאן הוא ביטוי מקביל ל"אוסר", כלומר עושה אותו קודש שפסול לאכילה . הביטוי מועבר מתחומים אחרים, ובעיקר מהקדשת קרבן או תרומה ( משנה, ערכין פ"ז מ"ה ; תוס', פאה פ"ג הי"ג ועוד ) . ההלכה במשנה זו מצויה בתחום העדין המחבר את דיני ממונות ודיני שמים . "קידוש התבואה" הוא פעולה דתית שיש לה נזק כלכלי לשומרי מצוות . יש במשנתנו הסכמה על כך שיש לפצות את הבעלים על הנזק, אבל לפי רבי שמעון אין כאן כלל נזק שכן רק בעל השדה יכו...
אל הספר