מ ש נ ה א מסכת כלאים 187 נותרו רק עשר גפנים והן מפוזרות מדי . במקרה רגיל הן היו נחשבות לגפנים בודדות, אך מכיוון שמדובר בכרם חרב הופך אותו עברו למטע מגובש . אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה – אם יש בכרם בשטח של בית סאה, שהוא חמישים על חמישים אמה ( אלפיים וחמש מאות אמה ) , עשר גפנים, ונטועות כהלכתן – "שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב" ( פ"ד מ"ו ) , ולא רחוקות זו מזו שש עשרה אמות, הרי זה נקרא כרם דל – הוא כרם דל אך דינו ככרם ואין לזרוע בתוכו, ויש להרחיק זרע אחר ארבע אמות מחוץ לכרם, ואם אין בבית סאה עשר גפנים ושתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב הרי הגפנים שבתוך הכרם החרב כל אחת דינה כגפן יחידה ודי להרחיק הימנה שישה טפחים . ההלכה היא, כאמור, לשיטת בית הלל . עם זאת, בסופו של דבר התנאי לכרם הוא שתהיינה בו עשר גפנים, כדעת בית שמאי . אי אפשר לקבוע שהמשנה היא כדעת בית שמאי, שהרי לדעת בית שמאי עשר גפנים בשתי שורות הן כרם . אמנם לא נאמר מה צריך להיות המרחק בין הגפנים, אבל מסתבר שהנטיעה צריכה להיות צפופה, כמו שאמרנו . הווה אומר שאמנם דעת בית שמאי לא נדחתה, אבל למשנה חדר מרכיב מתורתם ( שאם לא די בחמש גפני...
אל הספר