משנה ט

מסכת כלאים 184 פ ר ק ר ב י ע י "וכן היה רבי יהודה אומר יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס . אמרו לו כל מימי בראשית כזבו בשעת פולמוס" ( תוס', פרה פ"ט ה"ב, עמ' 637 ) . הסיפור הוא על המעיין של העיר שיבש בשעת המרידה ( מרד החורבן או מרד בר כוכבא ) ; בהמשך הסיפור שם נאמר שגם השילוח יבש, והדברים מתאימים יותר למרד הגדול . מכל מקום, זהו שוב סיפורו של רבי יהודה על העיירה הגלילית הזו 35 . 35 ראו עוד פירושנו להלן פ"ז מ"ד, ושם השתרבב השם "צלמון" בהשפעת משנתנו . איור מס' 39 : מפת הגליל התחתון, כולל צלמון . צלמון מסכת כלאים 185 מ ש נ ה ט באחד שנטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה – הרחיק כפי ההלכה השנויה במשנה, היה הופך סער שתי שורות – הופך ראשי הענפים של שתי שורות, לצד אחד – כדי שלא יסוככו על הזרעים שביקש לזרוע בין השורות, וזורע את הניר – וזורע את האדמה החרושה משני צדי השורות, ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום הזרע – ובשנה שלאחריה היה הופך את הענפים למקום שזרע בו בשנה הקודמת, וזורע את הבור – זורע את המקום שבשנה הקודמת היה בור . אותו אדם בצלמון עיבד את אדמתו שנה אחת ובשנה השנייה הניחה בור, ...  אל הספר