מסכת כלאים 174 פ ר ק ר ב י ע י אם היה עומד מרובה על הפרוץ, אף כנגד הפרוץ מותר, ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות" ( פ"ד ה"ו ) . אם הפרוץ מרובה על העומד [ כנגד הפרצה ] אסור – אבל כנגד העומד מותר . המילים שבסוגריים כתובות בגיליון ונמצאות כמעט בכל הנוסחאות . בתלמוד הירושלמי מסופר : "מעשה שהלך רבי יהושע בן קרחה אצל רבי יוחנן בן נורי לנגנינר ( = לגניגר ) הראהו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת 17 והיו שם פרצות יותר מעשר והיה נוטל אעין וסותם, דוקרנין וסותם, עד שמיעטן פחות מעשר" ( כט ע"ב ) . הגדרת הגדר משמעותית לעניין כלאיים אך גם לכמה נושאים אחרים כגון פאה, שהגדר קובעת את גבול השדה לצורך הפרשת פאה מחלק אחד על אחר ( משנה, פאה פ"ב מ"א ) , וכן לעניין הגדרת חצר היחיד במסגרת הלכות שבת, שחצר מוקפת גדר היא כחצר יחיד . אלא שבדיני שבת יש מחלוקת תנאים האם בכל מקרה צריך גדר שלמה או שלעתים די בגדר חלקית, רק בחוטי השתי או רק בחוטי הערב ( משנה, עירובין פ"א מ"ט - מ"י ) . הירושלמי אומר בפשטות : "אמר כזה כן מחיצת שבת" ( כט ע"ב ) , ואכן, כמחלוקת במשנת עירובין כן המחלוקת בתוספתא למסכתנו ( פ"ד ה"ז ) . בירושלמי ...
אל הספר