מסכת כלאים 144 פ ר ק ש ל י ש י ו"הגמלונים" שהם "מין ירק" . האפון הוא צמח החִמצה של ימינו 18 , ונקרא כך על שם התרמיל שיש לו צורה של אף . סיוע לזיהוי זה יש בירושלמי המתאר את התנהגותו הנלוזה של כוהן גרגרן . כל הכוהנים קיבלו מלחם הפנים פרור בגודל אפון, ואותו כוהן נטל יותר מחלקו וכונה "בן האפון" על שם התנהגותו . התלמוד דורש עליו את הפסוק "אלהי פלטני מיד רשע מכף מְעַוֵל וחומץ" ( תהילים עא ד ) , וזה משחק מילים על בסיס אפון = חומץ ( חִמצה ) . לתרמיל מראה שעיר במקצת, ומדובר על "שיער האפונה" שאינו נאכל ( משנה, שבת כג ע"א ) . חז"ל הבחינו בין אפונים לבנים ושחורים ( משנה, טבול יום פ"א מ"ה ; ירו', דמאי פ"ב ה"א, כב ע"ג ) . לפי ההקשר שם האפונים השחורים הם גרעינים שאינם נדבקים זה לזה, והאפונים הלבנים יוצרים מעין עיסה שהיא חיבור טומאה . את האפונים אכלו בדרך כלל מבושלים, וחכמים מדגישים שאף על פי כן גם אפונים חיים הם בבחינת אוכל ( ירו', פאה פ"ח ה"ה, כ ע"ד ; פ"ג ה"א, כ ע"ד ) . לפי ההקשר של משנתנו אפונים שופים הם אפונים הצומחים ומיתמרים לגובה, ואפונים גמלונים נשארים נמוכים בגבעולים בודדים . ההלכה חוזרת בתוס...
אל הספר