מסכת כלאים 90 פ ר ק ש נ י הלוף מופיע בעדויות שונות כירק שהוא יותר מחד - שנתי . כך, למשל, "הלוף שהעלה תמרות בשביעית לא יטול הימנו בשביעית" ( תוס', שביעית פ"ב ה"ב ) . כן מתואר מצב שמניחים את הלוף והוא מצמיח במוצאי שביעית ( משנה, שביעית פ"ה מ"ג - מ"ד ; תוס', שם פ"ב הי"א ; פ"ד ה"ג, ועוד ) . תבואה שעלו בה סיפחי אסטס – אסטס הוא איסטיס הצבעים שממנו הכינו צבע כחול ( משנה, שביעית פ"ז מ"א ; מגילה פ"ד מ"ח ) 31 . מבחינתה של התבואה זה צמח מזיק, וגלוי לעין שאין כאן כלאיים מרצון . לעיל 32 שנינו שהזונין והחיטים אינם כלאיים זה בזה משום שזונין אינם מין מאכל . גם האיסטיס נכלל בהגדרה זו, והוא מכונה "ממין הצובעים" ( משנה, שביעית פ"ז מ"א ) . וכן מקום הגרנות – הגורן היא המקום שדשים בו את התבואה ( איור 16 ) . בדרך כלל נבחר מקום שיש בו סלע, ורוח בינונית, לא חזקה מדי ולא חלשה מדי, על כן אנו שומעים לעתים קרובות על מקום הגרנות, ריכוז של גרנות . הריכוז נובע מתנאי השטח, ואולי גם מהרצון לבצע את הדיש בחברותא שתעניק ביטחון וחיי חברה 33 . הגורן היתה מרוצפת בסלע, או שתשתיתה הייתה אדמה כבושה היטב, שעלו בהן מינים הרבה – ה...
אל הספר