מסכת כלאים 88 פ ר ק ש נ י מדובר במטע צעיר שטרם השתרש עמוק בקרקע . במטע ותיק אין די בחריש, וכדי לשרש את העצים יש צורך בהשקעת עבודה רבה הרבה יותר . בתוספתא מוצגת רק האפשרות השנייה, "מגריע" עד פחות מטפח, כאילו היא האפשרות המועדפת . לא נאמר בתוספתא שלאחר ה"גריעה" יש לשרש את השורשים ; לכאורה היה מקום לטעון שהדבר משתמע מעצמו, אך אין זה כך . התוספתא והירושלמי מוסיפים : "בא ומצא עלין על גבי תבואה ( כלומר הגזע הכרות הצמיח עלים לאחר הכריתה ) מותר לשעבר ואסור לעתיד לבא, עוקר אי זה מהן שירצה" ( תוס', פ"א הי"ח ; ירו', כז ע"ד ) . אם כן, אם הגזע לא הצמיח אין חובה לכרתו, ואפילו אם הצמיח יש לשרשו ואין בכך כדי לפסול את היבול שכבר צמח, אף על פי שהוא גדל במעין כלאיים . נראה, אפוא, שאכן מדובר בעץ יבש לחלוטין . בירושלמי מובא עוד סיפור מעניין : "כהדא רבי שמעון בן יהודה גם כרמייא . אמר לאריסיה פוק זרע, מן דזרע צמחין, אמר ליה פוק חצוד . מן דחצד ארטבין, אמר ליה פוק סמך . רבי זעירא בעי עד כדון כרבי שמעון בן יהודה שהוא אמר לדעת גמורה, שאר בני אדם שאינן אומרין לדעת גמורה ? חזר ואמר אפילו רבי שמעון בן יהודה אינו או...
אל הספר