מסכת כלאים 76 פ ר ק ש נ י המונח "ימעט" הפך בספרות חכמים למטבע לשון המייצג התמודדות עם "הרע" על ידי כרסומו, כ"אדם שהוא אורה את התאנה", ו"כמו שמנכה אחד מעשרים וארבע בסאה" 3 . הפתרון המוצע במשנה הוא "למעט", והוא פתרון המעורר שאלה קשה במקרים דומים של תערובת של קודש וחול ( או טמא וטהור ) , האם מותר להרבות על הרוב כדי לבטל את המיעוט . אנו נדון בהרחבה בנושא במקום אחר 4 . מכל מקום, הירושלמי למשנתנו מסביר שכאן המקרה שונה, שכן כלאיים אסורים רק משום מראית עין ואם מיעט נעלמה בעיית מראית העין . כפי שהראינו במבוא, עקרון מראית העין בכלאיים מופיע בספרות התנאית, אך בספרות האמוראית הרחיבו את השימוש בו, אולי בצורה מרחיקת לכת מעבר למה שיש בספרות התנאית . ייתכן, אפוא, שמשנתנו אינה שונה מדין תערובת של תרומה בחולין, וכמחלוקת שם כן גם המחלוקת כאן . מכל מקום, רבי יוסי אכן אוסר למעט ומחייב לברור, והוא התנא המחמיר בדיני תערובת גם בתערובת תרומה . בין מימין אחד בין משני מינים – משפט זה אינו קשור למחלוקת הקודמת אלא עומד בפני עצמו . היחס של אחד חלקי עשרים וארבעה הוא לכלל הזרעים החריגים, ואין צורך שאחד מהם יהיה בכמות...
אל הספר