מסכת פאה 256 פ ר ק ש מ י נ י ( זקנים ההולכים על מקל ) , ריש לקיש אמר : לקוטי בתר לקוטי ( מלקטים אחרי מלקטים ) " ( בבלי, תענית ו ע"ב ; בבא מציעא כא ע"ב ) , כלומר זקנים הנשענים על מקל או המלקטים אחרונים . בירושלמי יש שתי גרסאות למונח : "אמר רבי יוחנן למה נקראו שמן נמושות שהן באות בסוף . אבא שאול היה קורא אותן משושות . אית תניי תני 'נמושות' ואית תניי תני 'משושות', מאן דאמר נמושות שהן באין בסוף, ומאן דאמר משושות שהן ממשמשין 3 . "משושות" הן ובאין" ( כ ע"ד ) . אם כן, משנתנו אינה כאבא שאול שגרס בה מעט אחרת מלשון משמש, שמשמעו בא לאט, וזהו "לקוטי בתר לקוטי" שבתלמוד הבבלי . לעומת זאת "נמושות" משמעו הבאים בסוף . אם כן, להסברו של רבי יוחנן בתלמוד הבבלי אין הד בירושלמי, ושני ההסברים של הירושלמי הם לשיטת ריש לקיש . עם זאת, המחלוקת אינה אלא במשמעות המילה . אשר לצד הלשוני . בסורית לקיטת עומרים מכונה "משויא", ואלו המשושות, ו"נמושות" 4 . הוא על משקל בעל מקצוע, כמו "כרוז", משורש מו"ש שמשמעו גם לקיים משא ומתן נמושה מעין אלו היה רבי יוחנן בן נורי : "רבי חונא בשם מנחם רבי יוחנן בן נורי היה יוצא מן הנמושות ו...
אל הספר