מסכת פאה 159 מ ש נ ה ה נוספות . נראה ששני החכמים בני דור יבנה מנמקים את הנוהג הקיים, או את הנוהג שהוא ההלכה שחכמים קבעו, ונחלקים בנימוקים להצדקת המצב הקיים . לעיל דנה המשנה האם יש לתת פאה רק בסוף השדה או גם באמצע העבודה ( לעיל 15 . פ"א מ"ג ) , ונחלקו בכך חכמי דור אושא . שתי המשניות מדברות בשפה שונה זו מזו אם חובת פאה היא רק בסוף הקציר, הרי שאין לכך קשר הכרחי לשעה מסוימת ביום, ואפילו מי שאמר שם שמותר לתת פאה בכל שלב של הקציר לא הזכיר כלל חובה לתת את הפאה לפני סוף הקציר, אלא לכל היותר שרשאי לתת גם באמצע ובלבד שישאיר חלק מהפאה לסוף הקציר . אין זאת אלא שמשנתנו משקפת שלב קדום יותר, מימי הבית ; חכמי דור יבנה חולקים על הנמקת ההלכה הקדומה, וחכמי הדור הבא מנווטים את הנוהג הקיים למסלול משפטי יותר של קביעת המועד לחיוב הפרשת פאה . פעם נוספת ניתן להבחין בהשתלשלות ההלכה והתקדמותה במסלול של עיצוב משפטי יותר של המעשה ההלכתי . בתלמוד הירושלמי מסבירים ששלושת הזמנים במשנה נועדו לאוכלוסיות שונות . השחר למניקות, אלו מניקות את ילדיהן הקטנים לפנות בוקר, ואחר כך נהנות משעות אחדות של "חופש" המאפשר להן ללכת ללק...
אל הספר