מסכת מעשר שני 264 פ ר ק ש נ י מעשר שיני ניתן לאכילה לשתייה וליסיכה – את פֵרות מעשר שני ( ושביעית ותרומה ) יש לנצל בצורה הרגילה שלהם, כלומר לאכול את מה שרגילים לאכול, לאוכל דבר שדרכו לאוכל ולסוך דבר שדרכו לסוך – אבל אסור להשתמש במוצר שנועד בדרך כלל לאכילה לשם סיכה, שכן זה שימוש נחות יותר ואילו את פֵרות המעשר השני יש לאכול בצורה מכובדת, כפי השימוש הרגיל שבהם . המשך המשנה מדגים את הכללים, אך בטרם נדון בפרטים השונים יש לבחון את הכלל במלוא היקפו . הכלל עצמו מופיע במקורות נוספים וחל על מעשר שני, תרומה ( לכוהן ) ושביעית 2 . הרמב"ם מדגיש שלקביעה שבמשנה משמעות נוספת . פרי של מעשר שני צריך לאכלו כל זמן שהוא ראוי למאכל ( או לסיכה ) , אבל אם התקלקל עד שאינו ראוי למאכל הבעל פטור ממאמץ מיוחד ורשאי לזרקו . ההלכה עצמה ודאי נכונה, אלא שלא בטוח שניתן לעייל אותה ללשון המשנה . סוגיית הירושלמי למשנתנו פותחת : "ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה ( דברים יד כו ) , לשתייה שהשתייה בכלל אכילה" ( נג ע"ב ) , ובהמשך הסוגיה מביאים אמוראים מדורות מאוחרים פסוקים שונים להוכיח כי המקראות מזכירים אכילה אך כוללים אף שתייה . הסיכ...
אל הספר