מסכת מעשרות 42 פ ר ק ר א ש ו ן - ט ע"א ) מנסים לדרג את הכלל הגדול, שהכלל שלנו גדול מהכלל של מסכת שביעית, הכלל במסכת שביעית גדול מהכלל במעשרות וכן הלאה . זהו כמובן פירוש דרשני בלבד המנסה להסיק מהמשנה מסקנות רעיוניות שאינן נמצאות בגוף הטקסט . בתלמוד הבבלי ( שם ) ניסו להבין שהמינוח "כלל גדול" נקבע משום שבהמשך יש כללים רגילים ( משנה ג ) . לדעתנו המינוח משקף את חשיבותו של הכלל, שאינו רק בדיני מעשרות אלא יש לו השלכות על כלל המצוות התלויות בארץ . הוא הדין בכלל שבמסכת שבת החל גם על עברות מלאכה אחרות, ואין לתלות בניסוח מסקנות נוספות . המינוח "כלל אמרו" חוזר בעוד מקומות ( משנה, פאה פ"א מ"ד ; יבמות פ"ב מ"ג ועוד ) . מכל מקום, הכלל הוא אמנם מקיף ומרכזי . כמו כל הכללים שבמשנה יש לצפות לכך שאיננו מלא 1 . הכלל הוא לגבי מעשרות, וחל על תרומות ועל כל המעשרות . הכללים בדיני פאה ושביעית דומים, ונדון בהם להלן ( משנה, שביעית פ"ז מ"א ; פאה פ"א מ"ד ) . לכלל השלכות נוספות . כל שהוא אוכל – אין להפריש מעשרות על מה שאינו אוכל, כלומר שימושו העיקרי אינו למזון . בירושלמי למשנתנו, במדרש תנאים לדברים, בספרי ובספרא 2 מצ...
אל הספר