פרק שישי

מסכת דמאי 164 פ ר ק ש י ש י מחלק ואז מפריש מעשרות . בדרך זאת הוא יפריש כמובן את חלקו ביבול, אבל מהחלק של הגוי לא יופרשו מעשרות . הדרך החילופית, שבמשנה היא נדחית, היא "מעשר ונותן לו" . כלומר, האריס היהודי יפריש את המעשרות ואז ייתן לגוי את חלקו . ברור שהגוי לא יוותר על חלקו בגלל המעשר, ולמעשה יספוג היהודי וישלם גם את המעשר של הגוי . ברור שהעול על האריס היהודי גדול, שכן הוא נותן מעשר עבור חלקו ועבור חלק הגוי . כך, למשל, אם היבול מתחלק חצי - חצי, יפריש האריס % 22 כמעשר, מעשר שני ( או עני ) ותרומה 4 , הגוי יקבל את חלקו ( % 50 ) וליהודי יישארו רק % 28 אחוזים מהיבול . מסתבר שלכל הדעות מלכתחילה כך היה ראוי שייעשה, אלא שהתנא במשנה רצה להקל על האריס היהודי שמן הסתם גם מצבו הכלכלי אינו שפיר . אבל בתוספתא משמע שמשנתנו היא כדעת רבן שמעון בן גמליאל, והתנא הסתמי בתוספתא אומר : "מעשר ונותן לו" ( פ"ו ה"א ) . אין למשנתנו קשר לשאלה היש קניין לגוי לפטור ממעשרות . כאן האריס הוא בעל הפרות, וודאי שעליו לעשר, אלא שהשאלה היא האם עליו לעשר מה שהגוי מקבל . החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו – מסתבר ש"תורם" כאן משמעו...  אל הספר